"דיאטה", במובן שנהוג להשתמש בו בשפת היום יום, היא תהליך תחום בזמן שמטרתו – ירידה במשקל.
לתהליך זה יש התחלה וסוף.
מה קורה באמצע? לרוב סובלים.
כדי לרדת במשקל מוציאים מהתפריט את המאכלים האהובים (לחם, מאפים, שוקולד, עוגות, ממתקים, חטיפים, פסטה, אורז, בשר ועוד…) ויוצרים בפועל הרגשה מתמדת של קיפוח ומחסור, במקביל לחוסר הנאה מהאוכל הדיאטטי.
במהלך הדיאטה, התחושה הכללית היא של ויתור – דבר שגורם לעיתים קרובות להרעבה עצמית, ורגשות אשמה כאשר חורגים מהתפריט.
בשורה התחתונה – הרגשת תסכול כללית, אך היות ו"המטרה מקדשת את האמצעים", אנחנו ממשיכים בדרך הזו עד שמצליחים להוריד כמה קילוגרמים.
לאחר שעוברים את התלאות הגופניות והנפשיות הכרוכות בדיאטה ומשיגים את המשקל הרצוי, אנחנו מרגישים שעכשיו מגיע לנו פיצוי ופינוק קטן בדמותה של עוגה טובה או ארוחת שחיתות במסעדה.
וכך, לאט אבל בטוח, חוזרים להרגלים הישנים ויחד איתם גם הקילוגרמים אותם טרחנו להוריד – דבר שמחזיר אותנו למשקל ההתחלתי ואף מעבר לכך!
ושוב חוזרות תחושות התסכול וההאשמה העצמית – את הגוף שלכם, את כוח הרצון או הגנטיקה, דבר שמוביל לחיפוש אחר דיאטה חדשה, וחוזר חלילה.
נשמע מוכר?
במהלך השנים נוכחתי לדעת כי דיאטה זו הדרך הטובה ביותר לעלייה במשקל!
כאשר עושים "דיאטה" ומרעיבים את הגוף מתרחשים בו כמה תהליכים:
הגוף שלנו מצויד במנגנונים אבולוציוניים משוכללים שתורמים להישרדות של האדם.
כאשר לא אוכלים מספיק, הגוף מזהה שיש מצוקת אוכל ואנרגיה.
כתגובה לכך, הגוף רוצה לשמור ולשמר את "מה שקיים" – קצב חילוף החומרים יורד והגוף אוגר שומן (ונמצא בהתייעלות מתמדת בכל הקשור לשמירה על השומן). במצב כזה, אוכלים מעט ולא מצליחים לרדת במשקל.
במקביל, חל איבוד מסיבי במסת השריר ונוצרים בגוף חסרים תזונתיים (חלבון, ויטמינים, חומצות שומן חיוניות, ברזל, חומצה פולית, B12, ועוד…) היכולים להוביל לתסמינים מסוכנים, וביניהם עייפות, סחרחורות, כאבי ראש, נשירת שיער, מצב רוח ירוד, דיכאון ועוד.
ככל שחוזרים על התהליך של ירידה-עליה-ירידה במשקל הגוף נחלש ולעתים הנזק שנגרם הוא בלתי הפיך.
אז מה עושים בכל זאת?
התשובה – לאכול מחדש
